אור שיטרית, בן 18, מדריך מקצועי (לשעבר חניך בעמותה)

אור שיטרית, בן 18, מדריך מקצועי (לשעבר חניך בעמותה)

במהלך התקופה שהיה תלמיד בתיכון, התנדב אור כעוזר מדריך במרכז הימי בנתניה וכן עזר בכל נושא המנהלות במרכז. לאחר סיום כיתה יב' החל אור לעבוד כמדריך מקצועי מן המניין.

"בכיתה ז', כשהגעתי לבית-ספר שפירא, היה לי קשה להסתגל למסגרת של החטיבה. המשמעת הייתה קשה לי ולא הסתדרתי עם הילדים. באחד הימים הגיע לבית-הספר בחור בשם שקד שהוא מדריך של עמותת זיו נעורים. שקד ביקש מהמורה שלי רשימה של ילדים שלפי דעתה מתאימים לפעילות. בעיקר ילדים עם התנהגות של משמעת קשה. בדיוק אני עברתי שם והמורה קראה לי ושאלה אם אני רוצה להצטרף. ראיתי את הרשימה של הילדים שהולכים ולא רציתי להצטרף. שקד והמורה שכנעו אותי והצטרפתי. מהרגע הראשון התלהבתי מהים, החליפות, הגלשנים והסירות. כשסיפרתי לאמא שלי על העמותה והפעילות היא חשבה שזה עוד חוג נחמד ולא יותר. אני חושב שאמא שלי תמיד האמינה בי אבל בחטיבה היא כמעט נשברה, לא מצאתי את עצמי. בעמותה מצאנו, אמא ואני, אוזן קשבת התמיכה והבנה שלא מצאנו באף מסגרת אחרת. הדלת לארז, מנהל המרכז הימי בנתניה ולשקד, המדריך שלי, הייתה תמיד פתוחה, גם לי וגם לאמא שלי. בעמותה מצאתי אחים גדולים (המדריכים) וחברים לחיים. הם תמיד מכוונים, עוזרים, מקשבים ותומכים. עד היום, אמא שלי יכולה להתקשר, לקטר, להתייעץ והם שם עבורנו תמיד.
בשנה האחרונה עברתי משבר, לא רציתי להישאר בבית-ספר שבו אני נמצא מכמה סיבות. בקשתי מאמא לעבור בית-ספר ואמא לא הסכימה. דיברתי עם ארז וארז דיבר עם היועצת ועם אמא ולבסוף הם הבינו אותי ועזרו לי לעבור לבית הספר שרציתי. אני חושב שללא העזרה של ארז והשיחות שלו עם אמא, יכול להיות שזה לא היה קורה.
העזרה שלהם מאוד חשובה לכל ילד. בים אנחנו לומדים כיצד להתגבר על בעיות שצצות ללא כל התראה כמו בחיים, כיצד לעזור אחד לשני ולעבוד כקבוצה.
במשך שנתיים אני מתנדב בעמותה, עוזר לארז ולמדריכים.
היום אני רואה ילדים שמגיעים עם בעיות כמו שהיו לי ואני יכול לעזור להם ולתמוך בהם כפי שתמכו בי. היום, כשקשה לי אני הולך לים, גולש, מנקה את הראש וחושב וכשאני חוזר אני רואה את הבעיה בצורה אחרת, היא נראית לי יותר קלה.
אני מרגיש שבעמותה קיבלתי כלי חשוב לחיים שעוזר לי בכל התחומים."
 

התנדבות לתרומה עגלו לנו לטובה