זיו גואטה, חניך קבוצת הבוגרים, מחזור א', נתניה

זיו גואטה, חניך קבוצת הבוגרים, מחזור א'- נתניה

"הצטרפתי לזיו נעורים לפני 4 שנים בתור חניך, בכיתה ט' ו"התמכרתי" לעמותה ולים.

לפני שהצטרפתי לזיו נעורים, הייתי ילד מופרע שמחפש בעיות ועושה בעיות בבי"ס, בבית ובשכונה. שקד המדריך היה מדבר איתי, מרגיע. מתי שלא הצלחתי בדבר מסוים, הוא היה אומר לי שאני יכול ואני צריך להילחם. הוא ממש תפס אותי צמוד אליו. גם בקטע של לימודים. הייתי מבריז מהלימודים והוא היה מסביר לי איך זה ישפיע עלי בעתיד ועזר לי להבין שאני צריך ללמוד ולהשקיע.

אני זוכר שאני ושקד המדריך היינו בים, בחתירה וגלישה. לי כבר נגמר הכח והרגשתי שאני לא יכול לזוז והוא דרבן אותי שאסור לי לוותר. אני המשכתי וניסיתי והיום אני חותר מצוין.

אחרי פגרה שלא היינו במועדון של זיו נעורים הרבה זמן, אני והחבר'ה שלי ישבנו ודיברנו על העמותה, התגעגענו מאד והחלטנו לבקר שם. כשנכנסנו דיברו אתנו ואמרו לנו שיש קבוצה חדשה של בוגרים. אני בהתחלה לא רציתי מפני שחשבתי שלא יהיה לי זמן בגלל העבודה. בנוסף, זה הפחיד אותי קצת לקחת אחריות על חבורה של ילדים. דיברתי עם המדריך איציק על זה והוא שכנע אותי שזה חשוב לעתיד ויכול לתרום לי רבות בצבא. החלטתי להצטרף לקבוצת הבוגרים ואני שמח על כך מאד.

אני זוכר במיוחד פעילות בקבוצת הבוגרים שהייתה ביום הזיכרון. שכבנו על הגב, עמוק בים, עם סנפירים ומצופים והמדריך סיפר לנו סיפורים על חברים שהוא איבד בצבא. זה היה מאד מרגש. קשה להסביר. צריך להיות שם.

בפעם הראשונה עם החניכים זה היה מבלבל, לא הייתי בטוח מה אני צריך לעשות. אבל בתוך המים כבר השתחררתי ועזרתי לחניכים לתפוס גלים, לעמוד על הגלשן. היה ממש מגניב להיות איתם, ילדים שאף פעם לא היו במים, פוחדים, ולראות איך הם משתפרים. הרגשתי גאווה. היו ילדים שמאד הזדהיתי איתם, שהיו כמוני, היפראקטיביים, להוטים להיכנס למים, נזכרתי בעצמי.

בקבוצת הבוגרים ניתנת לך ההזדמנות להחזיר בחזרה לעמותה שנתנה לך כל כך הרבה. בנינו במועדון גלריה. באנו בפסח, יומיים בהתנדבות, ובנינו קומה עליונה מעל המשרדים לאחסון הציוד כדי שבמועדון יהיה יותר מקום. זה לא היה קל אבל זה היה שווה את זה.

אני מתגייס בנובמבר לצה"ל, רוצה מאד להתגייס לחיל הים.

אני מאד ממליץ להצטרף לקבוצת זיו נעורים. לדעתי אסור לפספס את ההזדמנות הזאת. זה יפתח לאותו תלמיד הרבה דלתות ויאיר לו הרבה דברים שהוא לא ראה קודם. זה נותן הרבה מוטיבציה להיות חלק מקבוצה. אתה מרגיש אכפתיות לאחרים. פחות אגואיסט ובן-אדם טוב יותר ולתת מעצמך למדינה.

את זיו נעורים אני לעולם לא יעזוב. "זיו נעורים" זה הבית החם בים הקר. בכל זמן פנוי אנחנו בים. גם אם אין גלים. אנחנו שוחים, צוללים. מנקים את הים. אנחנו תמיד עוברים במועדון. יושבים שם לפעמים, מדברים. אי אפשר לעזוב את זה – זה בית״.

התנדבות לתרומה עגלו לנו לטובה