ארקדי ונגרנובסקי, חניך קבוצת הבוגרים, מחזור א', נתניה

ארקדי ונגרנובסקי, חניך קבוצת הבוגרים, מחזור א', נתניה

"עליתי לארץ לפני 4 שנים בתוכנית "נעלה" והייתי 4 שנים בפנימייה. מטעם הפנימייה הגעתי לעמותת 'זיו נעורים' ומהפעילות הראשונה התחברתי והתאהבתי. אני מאד אוהב את הים, באוקראינה לא ראיתי הרבה ים ופה ישר התחברתי ואהבתי את כל הפעילויות...

לפני העמותה הייתי תלמיד היפר- אקטיבי. ככה גם המדריכות בפנימייה קראו לי... לפעמים פעילויות התבטלו והמדריכות בעמותה ברחו ממני כי "לא ביזבזתי" את האנרגיות שלי בפעילות הימית בעמותה... עכשיו אני מרגיש רגוע יותר. גם המדריכות הרגישו את השינוי אצלי אחרי הפעילויות של 'זיו נעורים'.

בעיקר אהבתי והתחברתי לספורט הגלישה. היום, אם אני לא גולש לפחות פעם אחת במהלך השבוע אני לא רגוע... גם אם אין גלים...

סיפור שהרגשתי שהשתניתי היה כשהייתי חניך, חברה מהכיתה שגלשה לידי נפלה, קיבלה מכה בראש מהגלשן והתעלפה. לפני שנכנסתי לעמותה אני לא בטוח אם הייתי עוזר.. הייתי חושב שהיא צוחקת וממשיך לגלוש, מתייחס לאירוע בקלות ראש.. אבל באותו אירוע תפסתי אותה, לקחתי אותה לחוף והזעקתי עזרה. כאן הרגשתי את השינוי שבי.

הייתי בעמותה כחניך בכיתות ט' ו-י'. בכיתה י"ב הצטרפתי כעוזר מדריך בקבוצת הבוגרים.

הצטרפתי לקבוצת הבוגרים כי אני אוהב להוביל. חשבתי לעצמי מה השנתיים האלו נתנו לי ומה אני יכול לתת בתור עוזר מדריך. חשבתי שאני יכול לתת מעצמי לילדים, אני יכול לעזור להם להבין ולהשתנות ממש. רציתי שהילדים האלה ישתנו עוד יותר ממני...

פעם ראשונה שהיה לנו פעילות עם הילדים, הם קצת פחדו. גם אני פחדתי בפעילות הראשונה שלי ובגלל זה הבנתי אותם. חלק מהילדים בכלל לא רצו להיכנס למים, מישהו פחד מהמדוזות, מישהו חשב שהוא בולע חול. לכן עזרתי להם לא לפחד. אמרתי להם שגם אני הייתי כמוהם, גם פחדתי ולא צריך לפחד. צריך להתמודד עם הפחד...

להיות עוזר מדריך הרגיש ממש טוב בנשמה... הבנתי שאני יכול לתת את מה שקיבלתי מהמדריכים שלי.. זה ממש הרגשה טובה!

היה לי סיפור עם חניך אחד שהיה מקלל בפעילויות, צועק על ילדים ומדריכים והורס ציוד. המדריך מהעמותה והמדריכה מהפנימייה ניסו לדבר איתו, אבל הוא נשאר בשלו. בסוף אחת הפעילויות לקחתי אותו לשיחה, ובלי צעקות ניסיתי להבין את הסיבה להתנהגות שלו. בסוף הוא סיפר לי על הבעיות שיש לו במשפחה ובפנימייה ובעיקר הקשבתי לו. בפעילויות שבאו לאחר השיחה, הוא ממש השתנה ואפילו התחיל לעזור לילדים אחרים. אני חושב שבגלל שדיברתי איתו בגובה העיניים ולא כמדריך אלא כמישהו שהיה בנעליים שלו, הצלחתי להשפיע עליו.

הדבר הכי חשוב שלמדתי בעמותה ואני אקח אותו איתי תמיד הלאה: אף פעם בחיים לא לוותר!

לשים לעצמך מטרה – ללכת לכיוונה – ולא לוותר בשום אופן, לא משנה מה יקרה בדרך...

למדתי את זה בעמותה, כשהמדריך שלנו אמר לנו לא לוותר גם אם אנחנו עייפים וגם אם אין כח- לוקחים את הגלשן ונכנסים לים.

החוק הזה עוזר לי הרבה בחיים ואני בטוח שימשיך לעזור לי במיוחד עכשיו. אני מתגייס עוד שבוע לחילוץ והצלה, 669 או לצנחנים. המטרה שלי זה להיות קצין. אני מאד ממליץ על עמותת זיו נעורים, זה עושה לילדים טוב."

התנדבות לתרומה עגלו לנו לטובה